ספר אל או ההחק

האד! ההתגלמות של נוית.

החשיפה של להקת השמים.

כל איש וכל אשה הם כוכב.

כל מספר הוא אינסופי; אין כל הבדל.

עזור לי, הו לוחם האדון של תביי, בהתגלותי לפני בני אדם!

תהיה אתה חדית, המרכז הסודי שלי, לבי & לשוני!

הבט! הדבר מתגלה על ידי עיוז שליחו של הוור־פאר־קראת.

ההאבש נמצא בקו, ולא הקו בהאבש.

לכן סגוד להאבש, וראה את אורי ןשפך עליך!

על םשרתי להיות מלעטים & וסודיים: הם יםשלו ברבים & בידועים.

שוטים אלו שבני האדם םעריצים; גם האלים וגם הגברים שלהם הם שוטים.

תצאו, הו ילדים, מתחת לכוכבים, & תמלאו עצמכם באהבה!

אני נימצאת םעליכם ובתוככם. האקסטזה שלי קיימת בשלכם. אושרי הוא לראות את אושרכם.

מעל תכול השמים הםשובץ איר יקרות
הוא ההוד הערים של נוית;
היא רוכנת באקסטזה לןשק
את הלהטים הסודיים של חדית
הכדות המכונף, כחול הכוכבים,
שלי הם, הו אנק־אף־נא־חונסו!

כעת תדעו כי הכהן הנבחר & שליחו של החלל האינסופי הוא הנסיך־הכהן החיה; ובאשתו הנקראת אשת השני ניתן כל הכח. הם יאספו את ילדי אל קרב עדתם: הם יביאו את תהילת הכוכבים אל לבבת האדמים.

כי הוא לעולם השםש, והיא הירח. אך הלהבה הםעופפת הסודית שלי היא, ושלה אור הכוכבים הםשתפל.

אך אתם לא נבחרים כך.

בער על מצחיהם, הו נחש עוטה זוהר!

הו אשה שכחול השמים כסותה, רכני םעליהם!

המפתח לטקסים הוא במלה הסודית שמסרתי לו.

עבור האל והםעריץ אני כלום: הם לא רואים אותי. הם כנמצאים על פני האדמה; אני השמים, ואין כאן אלוהים אחר מלבדי, ואדוני חדית.

כעת, לכן, אתם מכירים אותי בשמי נוית, והוא בשמי הסודי שאמסור לו כאשר ידע אותי לבסוף. מאחר ואני החלל האינסופי, ואין סוף הכוכבים שבו, עשו גם אתם כך. אל תגבילו כלום! אל תבדילו בין דבר אחד & כל דבר אחר; מפני שמכך נובע כאב.

אך מי שמפיק מכך תועלת, הוא יהיה הראש לכולם!

אני נוית, ומלתי היא שש וחםשים.

חלק, הוסף, הכפל, והבן.

ואז אמר הנביא ועבד של היפהפה: מי אני, ומה יהיה הסימן? אז היא ענתה לו, רוכנת, להבה כחולה מרפרפת, נוגעת בכל, חודרת כל, ידיה הענוגות על פני האדמה השחורה, & גופה הגמיש מקושת עבור האהבה, ורגליה הרכות אינן פוץעות את הפרחים הקטנים: אתה יודע! והסימן יהיה האקסטזה שלי, תודעת הםשכיות הקיום, הימצאותו בכל מקום של גופי.

ואז ענה הכהן & אמר למלכת החלל, בןשקו למצחה הענוג, וטל אורה רחץ את כל גופו בבושם מתוק של זיעה: הו נוית, בת השמים האין סופית, לו יהי זה כך לעולם; שבני האדם ידברו עליך לא ךעל אחד אלא ךעל כלום; ומוטב שלא ידברו עליך כלל, מאחר ואת אין סופית!

אף אחד, ןשם האור, חלש & קוסם, מהכוכבים, ושניים.

כי אני מחולקת לםען האהבה, לםען סיכוי האיחוד.

זוהי יצירתו של העולם, שכאב החלוקה הוא ככלום, ושמחת ההתפרקות היא הכל.

אל תדאג בכלל לבני אדם שוטים אלו וצרותיהם! הם מרגישים םעט; מה שקיים, מתאזן על ידי שמחות חלשות; אך אתם הנבחרים שלי.

ציית לנביאי! עמד במבחנים של הידע שלי! חףש אותי בלבד! או אז חדוות האהבה שלי תגאל אותך מכל כאב. כך הדבר: אני ןשבע לכך בכיפת השמים של גופי; בלבי ולשוני הקדושים, בכל שאני יכולה לתת, בכל שאני רוצה מכולכם.

ואז שקע הכהן בטראנס עמוק או התעלפות, & אמר למלכת השמים; תכתיבי לנו את המבחנים, תכתיבי לנו את הטקסים; תכתיבי לנו את החוח!

אולם היא אמרה: את המבחנים איני מכתיבה: הטקסים יהיו חצי ידועים וחצי חסויים: החוק הוא עבור כולם.

זה שאתה כותב הוא ספר החוק בעל שלושה חלקים.

הסופר אנק־אף־נא־חונסו, הכהן של הנסיכים, לא ישנה ולו אות אחת בספר אז; אבל כדי למנוע אי הבנה, הוא יבאר אותו בעזרת חכמתו של רא־הוור־כו־ית.

גם המןטרות והלחשים; האובאה והוונגה; עבודת הםטה ועבודת החרב; את כל אלו הוא ילמד וילמד.

הוא חייב ללמד; אולם הוא יכול לעשות את המבחנים קשים.

הדבר של החוק הוא ‎Θελημα.

מי שקורה לנו טלמיתים לא עושה כל רע, אם רק יתבונן במלה מקרוב. מפני שיש בכך שלוש דרגות, הנזיר, המאהב ואיש האדמה. עשה כרצונך הוא כל החוק כולו.

מלת החטא היא הגבלה. הו אדם! אל תסרב לאישתך, אם היא רוצה! הו מאהב, אם ברצונך, עזוב! אין כל קשר שיכול לאחד את הנפרדים מלבד אהבה: כל היתר אינו אלא קללה. מכולל! מקולל יהיה לעולמים! גיהנום.

שזה יהיה מצב הרבים מוגבל ומאוס. כך עם כולכם, אין לכם כל זכות מלבד לעשות כרצונכם.

עשר זאת ואף אחד לא יגיד לא.

כי רצון טהור, שלא פייסתו התכלית, םשוחרר מתאוות התוצאה, הינו מלשלם בכל דרך.

המושלם והמושלם הם מושלם אחד ולא שתיים; לא, הם אף אחד!

כלום הוא מפתח סודי לחוק זה. היהודים קוראים לכך שישים ואחת; אני קורא לזה שמונה, שמונים, וארבע מאות & שמונה עשר.

אך החצי ברשותם: אחד על ידי אמנותך כך שהכל יעלם.

הנביא שלי הינו שוטה עם האחד, אחד, אחד שלו; האין הם השור, ולא אף אחד לפי הספר?

כל הטקסים, כל המבחנים, כל המלים והסימנים מבוטלים. רא־הוור־כוית עלה על כסא םשכנו במזרח בתקופת שוויון האלים; ואסר יהיה עם יסה, גם הם אחד. אך אין הם שייכים לי. אסר יהיה הםעריץ, יסה הסובלת; הוור בשמו הסודי וההדרו הוא האדון החונך.

ישנה מלה להגיד בקשר לםשימת המורה הרוחני. הבט! קיימים שלושה מבחנים בתוך אחד, והם עשויים להינתן בשלושה דרכים. הגס חייב לעבור דרך האש; המתוחכם יעמוד למבחן האיןטלקט, והנבחרים הןעלים יבחנו בגבוה ביותר. כל יש לך כוכב & כוכב, םערכת & מערכת; האחד לא צריך להכיר היטב את השני!

ישנם ארבעה שערים לארמון אחד; רצפת אותו ארמון עשויה מכסף וזהב; אבן תכלת & ישפה ישנם שם; וכל הבשמים הנדירים; יסמין & וורד, וסמלי המות. עליו להכנס בארבעת השערים בניפרד או בבת אחד; עליו לאמוד על רצפת הארמון. האם הוא לא ישקע? אמן. הו! לוחם, האם ישךע עבדך? אך יש אמץעים ויש אמץעים. לכך, תהיו יפים: לבשו כולכם בגדים יפים; אכלו מאכלים עשירים ושתו יינות מתוקים ויינות מותססים! כמו כן, מלאו את עצמכם באהבה כרצונכם, מתי, היכן ועם מי שברצונכם! אך תמיד לםעני.

אם לא כך יהיה הדבר; אם תבלבלו את סימני החלל, באומרכם: הם אחד; או באומרכם, הם רבים; אם הטקס לא תמיד יהיה לםעני: אז תצפו לדינו הנורא של רא־הוור־כוית!

זה יפיח חיים בעולם, העולם הקטן אחותי, לבי & לשוני, לה אני שולח ןשיקה זו. כמו כן, הו סיפר ונביא, למרות שאתה שייך לנסיכים, הדבר לא יקל עליך או יזכה אותך. אך שכרון החושים וחדוות האדמה יהיו שלך: תמיד לםעני! לםעני!

אל תשנה ולו צורת אות; אלא הבט! אתה, הו נביא, לא תביט בכל המסתורין הטמון בזאת.

ילדך יוצא חלצך, הוא יחזה בהם.

אל תצפה שיבוא מהמזרח, ולא מהםערב; כי הילד מגיע מבית שאין מצפים לו. אוום! כל המלים הם קדושות וכל הנביאים הם אמת; מלבד רק שהם מבינים םעט; פתור את חציה הראשון של הםשוואה, השאר את החצי השני כמו שהוא. אולם אצלך הכל נמצא באור הבהיר, וכמה, אך לא הכל, באפלה.

תקראו לי מתחת לכוכבים! אהבה היא החוק, אהבה תחת רצון. אל תניחו לשוטים לשגות באהבה; כי יש אהבה ויש שהבה. ישנה היונה וישנו הנחש. בחר כהלכה! הוא, נביאי, בחר, ביודעו את הוק המבצר ואת המסתורין הגדול של בית האלוהים.

כל אותיות אלה הישנות שבספרי נכונות הן; אולם ץ״ אינה הכוכב. גם זה סוד: נביאי יגלה זאת לחכמים.

אני םעניקה עינוגים שלא ניתן לשערם על פני האדמה: ודאות, לא אמונה, בעודנו בחיים, במות; שלווה שאין לתארה, מנוחה, שכרון חושים; ואיני דורשת כל קורבן.

הקטורת שלי עשויה םשרף עצים & גומי; ואין בה כל דם: םשום שםשערי עצי הנצח.

המספר שלי הוא 11, כמו מספרים של כל מי ששייך אלינו. הכוכב המחוםש, עם עגול במרכזו, & העיגול הוא אדום. הצבע שלי הוא שחור עבור העוורים, אך המביטים רואים כחול & זהב. כמו כן יש לי תהילה סודית עבור מי שאוהב אותי.

אך לאהוב אותי הוא הטוב ביותר מבין כל הדברים: אם תחת כוכבי הלילה במדבר אתם מדליקים את הקטורת שלי לםעני, קוראים לי בלב טהור, ובו שוכנת להבת הנחש, אתם תשהו קםעה בחיקי. עבור ןשיקה אחת תהיו מוכנים אז לתת הכל; אך מי שנותן ולו גם גרגר אבק אחד יאבד הכל בשעה ההיא. אתם תאגרו סחורות ומלאי של ןשים ותבלינים; תענדו תךשיטים יקרים; אתם תעלו על אומות הארץ בהוד & גאווה, אך תמיד באהבה אלי, וכך תגיעו לשמחתי. אני מצווה לכם בתשוקה לעמוד בפני בגלימה יחידה, וראש מקושת יקר. אני אוהבת אתכם! אני עורגת אליכם! חיוורים או צבעי ארגמן, חסוים או חושניים, אני שכולי תענוגות וארגמן, ושכרון במובן העמוק ביותר, םשתוקקת אליכם. הרכיבו כנפיכם, רהעלו את ההוד המכורבל שבתוככם: בואו אלי!

בכל פגישותי עמכם הכוהנת תגיד — ועיניה יבערו בתשוקה בעודה עומדת ערומה ומלאת שמחה במקדשי הסודי — לםעני! לםעני! םעוררת בכולם את להבת הלבבות עם שיר האהבה שלה.

תשירו את שיר האהבה הלוהט לםעני! תשרפו בשמים לםעני! תלבשו תךשיטים לםעני! תשתו לםעני, כי אני אוהבת אותכם! אני אוהבת אותכם!

אני בתה תכולת העףעפיים של השקיעה; אני הזוהר העירום של שמי הלילה החושניים.

לםעני! לםעני!

התגלמות של נוית היא בסופה.

נו! הסתתרות של חדית.

בואו! כולכם, ותלמדו את הסוד שלא התגלה עדיין. אני, חדית, ההשלמה של נו, ארוסתי. אני לא מורחב והאבש הוא השם ביתי.

בספרה אני בכל מקום המרקז, והיא, ההיקף, בשום לא נמצא.

לכן אותה ידעל & אותי לעולם לא.

הבטו! הטקסים הקדומים הם שחורים. תשליכו את הרשעים, ואת הטובים יטוהרו על ידי הנביא! אז ילך הידע הזה כהלכה.

אני הלהבה הבוערת בכל לב של בן אדם, ובמרכז של כל כוכב. אני החיים, ונותן חיים, עם זאת ולפיכך הידיעתי היא ידיעת המות.

אני הקוסם והמגרש השדים. אני היר הגלגל, והקוביה בםעגל. "בואו אלי" זו מלה שטותית: םשום שאני הזה שהולך.

מי שסגד להרו־פא־קראת סגד לי, רע, כי אני הוא הסוגד.

זכרו כולכם שהקיום הוא שמחה טהורה, שכל הץערות אינם אלא כצללים, הם עוברים & חולפים, אבל ישנו מה שןשאר.

הו נביה! יש לך רצון חלש ללמוד את הכתוב הזה.

אני רואה שאתה שונא את היד & את העט, אך אני יותר חזק.

משום שאני נמצא בך ואתה לא יודע זאת.

בשביל מה? מפני שאתה םעבד את היודע ואותי.

עךשיו שיוסתר מקרש זה: עךשיו שהאור יבלע את האןשים ושיטרף אותם בעיוורון!

כי אני המושלם, באין היותי, ומספר שלי הוא תשע אם השוטים, אולם אם הצודקים אני שמונה, ואחד בתוך שמונה: זה חיוני, מפני שבעצם איני אף אחד. הקיסרית והמלך הם לא שלי, מפני שקיים כאן סוד נוסף.

אני הקיסרית & הכהן הגדול. ולכך ‎11, כמו ארוסתי.

תקשיבו לי, אןשים הנאנחים!
צערות הכאב והחרטה
נותרים למתים ולגוססים,
אלו שלא יודעים אותי עדין.

הם מתים, אןשים אלו, הם לא מרגישים. אנו לא עבור העניים והעצובים: עצילי הארץ הם אןשינו.

האם אלוהים קיים בכלב? לא! אך העליונים הם םשלנו. הם ישמחו, הנבחרים שלנו: מי שמתעבל אינו שייך לנו.

יופי וכוח, צחוק מתגלגל וחולשה מתוקה, עצמה ואש, הם םשלנו.

אין לנו שום דבר עם המנודים ולא מסוגלים: הניחו להם למות באומללתם. כי הם לא מרגישים. רחמים הם ףשיעות המלכים: רמוס את המסכנים & החלשים: זה חוק החזקים, זה חוק שלנו ושמחת העולם. אל תחשוב, הו מלך, על שקר זה: שעליך למות: אכן אתה לא תמות אלא תחיה. ךעת תבינו: אם גופו של מלך ןעלם, הוא אשאר באקסטזה טהורה לנצח. נוית! חדית! רה־הוור־כוית! השםש, הכוח & ראיה, אור, הם עבור עובדי הכוכב & הנחש.

אני הנחש הנותן חכמה & הנאה ותהילה זוהרת, וםעורר את ליבם של אןשים אם שכרון. כדי לסגוד לי תקחו יין וסמים םשונים שעליהם אגיד לנביאי, & תשתכרו מהם! הם לא יזיקו לכם בכלל. שקר זו, התיףשות הזאת כנגד העצמי. חשיפת התמימות היא שקר. תהיה חזק, הו איש! תתאווה, תתענג על כל דברי החושים והלהט: אל תחשוש שאיזה אל יקח ממך את זה.

אני לבד: אין כל אלוהים היפו שאני נמצא.

הבט! אלו הן תעלומות כבדות, כי כמה מחברים שלי הם נזירים. אולם אל תחשבו שתמצאו אותם ביער או על הר, אלא במיטות של ארגמן, מלוטפים אל ידי חיות ןשים מפוארות אם איברים עצומים, ואש ואור בעיניהן, ושףעת שיער זוהרת סביבן, שם תמצאו אותם. תראו אותם שולטים, בצבאות מנצחים, בכל השמחה. ותהיה בהם שמחה הגדולה מכך מיליון מונים. תשמרו שאחד לא יכפה עצמו על השני, מלך כנגד מלך! תאהבו אחד את השני בלבבות בוערים. רמסו את האןשים הנחותים בלהט אכזרי של גאהבתכם, ביום הזעם שלכם.

אתם נגד האןשים, הו נבחרים שלי!

אני הנחש הסודי המסובב להגיה: בסיבובים שלי נמצאת שמחה. אם אני מרים את ראשי, אני ונוית שלי אחד. אם םשפיל את ראשי, ומתיז את ארסי, האדמה תתלהב, ואני והאדמה נהיה אחד.

קיימת בי סכנה גדולה, כי מי שאינו מבין את הקסמים האלה יחטיא בגדול. הוא יפול אל הבור הנקרה בגלל, ושם ימות עם כלבי ההגיון.

וזאת הקללה על הבגלל וקרוביו!

מקולל יהיה הבגלל לנצח!

אם הרצון עוצר רצועק למה, בקריאתו לבגלל, אז עוצר הרצון & לא עושה כלום.

אם הכח שואל למה, נחלש הכח.

ההגיון הוא שקר, םשום שקיים כאן גורם אין סופי & לא ידוע, & כל מלים שלהם אינם אלא התחכמויות נוטות.

די עם בגלל! שיהיה מקולל ככלב!

אולם אתם, הו אןשים שלי, תתרוממו & תתעורו!

על הטקסים להתנהל בשמחה & יופי!

יש טקסים של איתני טבע וחגים התקופות.

חג הלילה הראשון של הנביא וכלתו!

חג שלושת הימים של כתיבת ספר החוק.

חג טאהוטי וילדו של הנביא — סודי, הו נביא!

חג הטקס העליון, וחג תקופת שויון האלים.

חג האש וחג המים, חג החיים וחג גדול יותר של המות!

חג כל יום בלבכם בשמחת הלהטי!

חג כל לילה לםען נו, והנאה של תענוג העליון.

לעד! תחגוג! תשמח! אין כל פחד בעולם הבא. ישנה התפרקות, ואקסטזה נצחית בןשיקות של נו.

מות היא עבור הכלבים.

אתה נךשל? אתה מץטער! יש פחד בליבך?

היפו שאני נמצא אלו לא נמצאים.

אל תרחם על הנופלים! םעולם לא ידעתי אותם. אני לא בשבילם. אני לא מרחם: אני שונא את המרוחם & את המרחם.

אני יחיד במינו & כובש. אני לא מן העבדים שמתים. שיוקללו & ימותו! אמן. [זאת שייך ל־4: ישנו החמישי שהוא בלתי נראה & בתוכו קיים אני כתינוק בתוך ביצה].

כחול אני וזהוב באורה של ארוסתי: אבל ניציץ אדום הוא בעיניי, & ניצנוצים שלי הם צבעי ארגמן & ירוק.

ארגמן םעבר לארגמן: זה האור גבוה יותר מחוש הראיה.

יש מסווה: המסווה היא שחורה. זאת מסווה של אישה הצנועה, זאת מסוות הץעל & ארון המות: אין הם לא שלי. תהרוס הת הפןטום הםשקר הזה, בן מאות שנים: אל תסתיר את הףשיעות של תחת מלים מוסריות: הףשיעות האלא הם עבודתי, אתה עובד טוב & אני אפצה אותך עךשיו אחר כך.

אל תירא, הו נביא, כאשר אמרים הת המלים אלו, אתה לא תץטער. אתה הנבחרי באופן נחרץ, וברוכים העיניים שעליהן תתבונן בשמחה. אבל אני אסתיר אותן במסכה של ץער: אלא שיראו אותך יחשושו שנפלת: אך אני ארים אותך.

לא ירוויכו הצועקים בתףשותם שאין םשםעות בדבריך, אתה, תגלה זאת: אתה תרוויח: הם עבדי הבגלל: אין הם שייכים לי. ההפסקות כרצונך, האותיות? אל תשנה אותן לא בסגנון ולא בערך!

אתה תשיג את הסדר & את הערך של האלף־בית האנגלי, אתה תמצא סמלים חדשים לשייך עליו.

הסתלקו! אתם, הלועגים, גם אם אתם עוחקים לכבודי לא תצחקו לאורך זמן: אז כאשר תעצבו תדעו כי ןטשתי אתכם.

הוא, הצדיק יהיה צדיק לעד, והגס יהיה גס לעד.

כן! אל תחשבי על שינוי: אתם תהיו כמו שאתם & לא אחרת. כך מלכי הארץ יהיו מלכים לעולם: העבדים ישרתו. אף אחד לא יושפל או יתעלה: הכל נישאר כפי שהוא. אבל ישנם םשרתים שלי לובשים מסכה: יתכן והקבצן הץעיר הזה הינו מלך. מלך יכול לבחור את לבושו כרצונו: אין דרך לבדוק זאת: אבל קבצן לא יכול להסתיר את העוני שלו.

לכן תזהר לך! תאהב את הכול, יתכן ויש כאן מלך ליסתר! כך אתה אומר? טיףש! אם הוא המלך, אתה לא יכול לפגוע בו.

לכן, תפגע חזק & נמוך, ושילכו לעזאזל, שליט!

יש אור מול עיניך, הו נביא, האור הלא מבקש, האור רצוי ביותר.

אני הורמתי בלבבך, וןשיקות הכוכבים םטרים חזק םעל גופך.

אתה מתיש במלאותה החושנית של השראה, הןשיפה היא יותר מתוקה מהמות, מהירה וםשעשעת יותר מליטופים של תולעת הגיהנום.

הו! אתה מוכרע: אנחנו םעליך, העונג שלנו הוא םעליך, ברוך! ברוך: נביא של נו! נביא של האד! נויא של רה־הוור־כו! תשמח ךעת! תכוס בהוד & להט שלנו! תכנס בשלווה התשוקתית שלנו & תכתוב מלים מתוקות עבור המלכים!

אני הוא השליט: אתה הנבחר הקדוש.

תכתוב, & תמצא אקסטזה בכתיבה! תעבוד, & יהיה לנו םשכב בעבודתך! תרטט בשמחת החיים & המות! אה! המות שלך תיהיה ןעימה: מי שיראה אותה יהיה שמח. המות שלך יהיה חותמת הבטחה אהבתנו הנצחית. בוא! תרים את לבבך & תשמח! אנחנו אחד, אנחנו כלים.

תשמר! תשמר! תיהיה חזק בלהטתך, לא ליפל בהתלפות הןשיקות המדיהמות!

חזק יותר! תחזק םעמד! תרים ראשך! לא לןשום כה עמוק — תמות!

אה! אה! מה אני מרגיש? האם נגמרו מלים?

ישנה עזרה & תקוה בקישופים אחרים. החוכמה אומרת: תהיה חזק! אז אתה לא יכול לשאת עוד שמחה. אל תהיה בהמה, תעדן את התלהבותך! אם אתה שותה, שתה לפי שמות ותשעים כללי האמנות: אם אתה אוהב, תעבור ברגישות, לאם שמח הוא םעשיך, צריכה להיות נימה של דקות בתוכו!

אך תעבור! תעבור!

שאף תמיד ליותר! ואם אתה באמת שלי — ואל תטיל ספק, ואם אתה בשמחה תמיד! — המות הוא הכתר של הכול.

אה! אה! מות! אתה תשתוקק אל מות. המות אסורה לך.

אורך השתוקקות יהיה כוח תהילתו. הוא שחי חיים ארוקים & משתוקק חזק אל המות הוא מלך בין המלכים.

לכן תקשב למספרים & למלים:

‎4 6 3 8 A B K 2 4 A L G M @ R 3 Y X 24 89 R P S + @ V A L.‎
מה זה אומר, הו נביא? אינך יודע, ולא תדה לעולם. בא אחד בעקבותיך: הוא יבהיר זאת. אבל תזכור, הו הנבחר, להיות אני, ללכת אחרי האהבה של נו בשמים מוארי הכוכבים, להתבונן באןשים, לומר להם המלה השמחה הזה.

הו תהיה אתה גאה ואדיר בין האןשים!

רומם את עצמך! כי אין דומה לך מבין האןשים או מבין האלים! רימם את עצמך, הו נביאי, גיבתך יעלה על הכוכבים. הם יסגדו לשמך, איתן, מיסטי, לפלא, מספרו של האדם, והשם של ביתך תי״ח.

הסוף להסתתרות של חדית, וברכה & סגידה לנויא של הכוכב הנפלא!

אבראכדברה, הפרם של רא־הוור־כוט.

יש חלוקה פה בבית, יש פה מלה לע ידועה. הכתיב עבר ובטל, הכל לא שווה. תיזער! תץער! תעלה את הקסם של רא־הוור־כוית!

עךשיו נה להבין לראשונה כי אני אל המלחמה והלקמה. אטפל בהם בחומרה.

תבחר לך אי!

תחזק אותו!

זבל אותו במכונאות מלחמה!

אני אתן לך מנוע המלחמה.

איתו תשמיד עמים, ואף אחד לא יעמוד בפניך.

תתחבא! תחזור! עליהם! זה החוק של קרב הנצחון: כך יסגדו לביתי הסודי.

כך את המצבת התגלות עצמה, תשים אותה במקדשך הסודי — ומקדש הזה כבר מיוצר כהלכה — & היא תהיה הקיבלה שלך לנצח. היא לא תדחהה, אלא הצבע הקוסם שלה יחזור בה יום אחרי יום. ןעל אותה בארון זכוכית כהוכחה לעולם.

זאת תהיה ההוכחה היחידה שלך. אני אוסר על ויכוחים. כבוש! זה מספיק. אקל עליך את היציאה מהבית הלא מסודר בעיר הנצחון. אתה בעצמך תביא לו סגידה, אתה רוצה את זה או לא. יהיו לך סכנית & צרות. וא־הוור־כו איתך. סגוד לי אם אש & דם, סגוד לי אם חרבות & רמחים. תהיה האישה חגורה בחרב לפני: הדם ישפוך בשמי. תדרוך על העובדי אלילים, תהיה םעלהם, הו לוחם, אני אתן לך לאכול מבשרם!

הקריבו בקר, קטן וגדול: אחרי ילד.

אולם לא עךשיו.

אתה תרא את השעה הזאת, הו חיה מבורכת, ואת הפילגש השני של תשוקתו!

אתה תץטער מכך.

אל תאמין בלהיבות בתקוות, אל תפחד לסבל את הקללות. אתה, אפילו אתה, לא יודע את כל הםשםעות.

אל תפחד בכלל, אל תפחד לא מאןשים ולא מגורלות, לא מאלים, לא מכל דבר. אל תפחד מכסף וגם לא מלעג המונים שוטים, ולא מכל כח אחר בשמים או על פני האדמה או מתחת לאדמה. נו היא מפלטך וחדית הוא אורך, ואני העוצמה, הכח, המרץ של זרועותך.

החוצה הרחמים: כללה על המרחמים! תהרוג ותענה; אל תרחם; תהיה םעליהם!

למצבת זאת הם יקראו תועבת ההרס, ספור היטב את השמה, & עבורך הוא יהיה ך־718

מדוע? מכיוון שנפל הבגלל, הוא לא נמצא שם שוב.

תקים את דמותי במזרח, רכוש לך תמונה שאראה לך, במויחד, לא דומה לזה שאתה מכיר. ויהיה לך קל פתאום לעשות את זה.

הדמויות האחרים תשים מסביבי כדי לתמוך בי, שיסוגדו כולם, כי הם יתקהלו לרומם אותי. אני נושה סגידה גלוי, האחרים הם סוריים, הם עבור החיה וארוסתו: ועבור המנצחים במבחן ח. מה זה? אתה תדע.

לבושם תערבב קמח & דבש & שיריים סמיכים של יין אדום: ואז שמן אברמלין ושמן זית, ולאחר מכן תרכך & תיישר עם דם טרי עשיר.

הדם הטוב ביותר הוא של הירח, מדי חודש: אחר כך דם טרי של ילד, או טףטוף מצבאות השמים: לאחריו דם אויבים, לאחריו דם של הכהן או של הסוגדים: אחרון של חיה כלשהי, לא םשנה איזה.

את זה תשריף: תעשה מזה עוגות & תאכל לםעני. יש לזה עוד שימוש, יש להניח את זה לפני, שוףע בשמים תפילתך: הוא יתמלא בחיפושיות ויצורים זוחלים מקכושים לי.

את אלו תהרוג, תוך קריאתם בשמות אוייביך, — & הם יפלו בפניך.

כל זה יערר בך את התאווה & כח התאווה בלאכול מזה.

כמו כן תהיה חזק במלחמה.

יותר מכך, שמור אותם לאורך זמן, יותר טוב, כי הם יתנפחו עם כוחי. הכל לפניי

המזבח שלי הוא עבודת נחושת גלויה: תשריף עליו בכסף או זהב!

אדם עשיר מגיע מהםערב אשר ישפוך זהבו םעליך.

מזהב תחשל פלדה!

תהיה מוכן לברוח או להכות!

אך המקומך הקדוש ישאר ללא מגע בבםשך מאות שנים: למרות שהוא ישרף באש & יהרס, אך הבית בלתי נראה עומד שם, ויעמוד עד נפילתה של תקופת השוויון הגדולא, כאשר יעלה חרומאקיס ובעל שני הםטות יתפוס את הכס מלכותיי ואת הכתר. נביא אחר יקום, ויביא התלהבות חדשה מהשמים, אישה אחרת תעורר את הלהט והסגידה של הנחש, ןשמה אחרת של אל ושל חיה תתערבב בכהן הארצי, קורבן אחר יצבע את הקבר, מלך אחר יםשול, והברכה לא תישך יותר לכבודהאדון המסתי בעל ראש הנץ!

חצי מן מלה של הרו־רא־הא, הנקרא הוור־פא־קראת ורא־הוור־כוט.

אז אמר הנביא לאל:

אני םעריץ אותך בשיר —
אני הוא אדון תביי, ואני
הדובר בעל ההשראה של מןטו,
לםעני נחשפים השמים הנסתרים,
אנק־אף־נא־חונסו, ההורג את עצמו
אשר מלים שלו אמת. אני קורא, אני מברך
את נוכחותך הו רא־הוור־כויט!

אחדות המתגלה אין סופית!
אני םעריץ את כוח ןשימתך,
אל עליון ונורא,
הגורם לאלים ולמות
לרעוד לפניך: —
אני, אני םעריץ אותך!

התגלה על כס מלכותו של רא!
פתח את הדרכים של קו!
מאיר את הדרכים של קה!
הדרכים של האבש עברות
לנוע אותי או להשקיט אותי!
אוום! שימלא אותי!

אז האור שלך הוא בתוכי, & להבתו האדומה היא כחרב בידי כדי לקדם את הוקך. ישנה דלת סודית אשר אבנה לייסד את דרכך בכל הרובעים, (אלו הם הערצות, כפי שכתבת), כאמור:

האור הוא שלי, קרניו כולתות
אותי: בניתי םעבר סודי
לבית של רא וטום,
של קפרה ושל אהאטור.
אני הטביי שלך, הו מןטו,
הנביא אהק־אף־נא־חונסו!

אל ידי בס־נא־מאוט אני מכה בחזה שלי,
אל ידי טא־נך החכם אני טווה את הכישוף שלי.
תראי את הוד כוכבים שלך, הו נוית!
תזמיני אותי להיות בביתך
הו נחש אור מכונף, חדית!
תשאר איתי, רא־הוור־כויט!

כל זאת והספר אשר יספר איך הגעת לכאן והעתק של דיו ונייר זה לנצח — כי בו נמצאת המלה הסוכית & לא רק באנגלית — והערות שלך על ספר החוק הזה יודפסו באופן יפה בצבע אדום ושחור על נייר יפה עבודת יד, וחנבה עליך לתת את החוק זה לכל איש ואשה שאתה פוגש, ואפילו תוך כדי לאכול או לשתות איתם. כך יש להם סיכוי להישרד באושר זה או לע, אין כל הבדל. עשה את זה מהר!

אך עבודתך על ההערות? זה קל, וחדית הבוערת בליבך תעשה את עטך מהיר ובטוח.

הקם בקאבה שלך םשרד: הכל צריך להתנהל היטב ובדרך עסקים.

על המבחנים תפקח בעצמך מלבד אלא שלא ראים. אל תסרב לאף אחד, אך אתה תגלה & תהרוס את הבוגדים. אני הוא רא־הוור־כויט, ואני מלא כח כדי להגן על םשרתי. הצלחה היא הוכחתך: אל תתווכח, אל תמיר דתם, אל תדבר יותר מדי! אלו שמבקשים ללכוד אותך, להפיל אותך, אותם תתקוף ללא רחם וא חנינה, & תשמיד אותם לגמרי. תניע מהר כמו נחש מותרד ותתקוף! תהיה קטלני יותר ממנו! תפל את ןשמותיהן לייסורים נוראיים: תצחק על פחדם: ירק עליהם!

על אשת השני להיזהר! אם חמלה ורחמים ועדינות יבקרו את ליבה, אם היא עוזבת את עבודתי על מנת להשתעשע במתיקויות ישנות, אז תידע את נקמתי. ארצח לי את ילדה: ארחיק את ליבה: אשליך אותה מקרב האןשים: כזונה קזנה ונקלה ויא תזחל ברחובות רטובים ואפלוליים, ותמות בקור וברעב.

אולם שתעלה את עצמה בגאווה! שתלך אחרי בדרכי! שתעבוד את עבודת רשעות! שתהרוג את לבה! שתהיה קולנית ונואפת! שתהיה מכוסת תךשיתים, ולבושים יקרים, ושתהיה חסרת בושה לפני כל האןשים!

אז אני הרים אותה לפסגות הכת: ואז אני אוליד ממנה ילד אדיר יותר מכל מלכי הארץ. אמלא אותה באושר: בעזרת כוחי היא תראה & תכה בערצת נו: היא תשיג את חדית.

אני הוא האדון הלוחם של הארבעים: השמונים םשתוחרים לפני, & הינם מושפלים. אני אוביל אותך לנצחון & שמחוה: אני אהיה עם צבאותיך בקרב & אתה תשמח להרוג. הצלחה היא הוכחתך, אומץ הוא השריון שלך, תתקדם, תתקדם, בכוחי, & אל תשוב אחורה בשביל שום דבר!

ספר זה יתורגם לכל הלשונות: אף תמיד בליווי מקור הכתביה של החיה, םשום שבצורה האקרעית של האותיות ויחסים בינהם: ישנם סודות שאף חיה לא תנחש. שלא ינסה: אך אחד יבוא אחריו, לא אגיד מתי, אשר יגלה את המפתח להכל. וכך השורה המצוירת זו היא מפתח: ולאחר זה עגול המרובע באי־ספיקותו הוא גם כן מפתח. ואבראכדברה. זה יהיה ילד שלי & זה מוזר. שלא יחףש אחרי זה, םשום שבגלל זה בלבד הוא יכול ליפול.

כעת מסתורין זו של האותיות גמור, ואני רותה להםשיך למקום הקדוש יותר.

אני נמצא במלה סודית בת ארבע חלקים, חלול השם נגד כל אלים בני אדם.

קלל אותם! קלל אותם! קלל אותם!

עם ראש הנץ שלי אני מחטט בעינים של ישו תלוי על הצלב.

אני מכה בכנפים שלי בפנימו של מוחמד & מעוור אותו.

אם ציפורניימי אני קורע בשרם של ההודי והבודהיסטי, המונגולי והדיני.

בהלאסטי! עומפדה! אני יורק על אמונותכם הפסולות.

שמרים הלא מחוללת תיקרע על גלגלים: לםענה כל הןשים הצנועות יהיו נקלות לגמרי בקרבכם.

גם לםען יופי ואהבה!

בוז גם לכל הפחדנים, חיילים שכירים שלא םעיזים להלחם, אלא םשחקים, בוז לכל השוטים!

אולם החודר והגאת, המלכותי והןשגב, אתם אחים!

תלחמו כאחים!

אין כל חוק מלבד עשה כרצונך.

יש סוף לדבר האל היושב על כס מלכותו של רא, מאיר את קורות הןשמה.

לי תנו כבוד! אלי תגיעו בדרך סבל המבחן, שאוה האושר.

השוטה קורא את ספר החוק הזה, ואת ההערה, & הוא לא מביו אותו.

עליו לעבור את המבחן הראשון, & זה יהיה בשבילו ככסף.

מבחן השני, זהב.

מבחן השלישי, אבנים של מים יקרים.

מבחן הרביעי, ניצותות רחוקות של האש הפנימי.

אולם לכולם זה יראה יפה. אויבימו אשר מסרבים לזאת, הם ףשרט שקרנים.

ישנה הצלחה.

אני אדון הדממה & כוח בעל ראש הנץ; נמיסי מכסה את השמים כחולי הלילה

ברוכים! אתם הלוחמים התאומים של עמודי העולם! כי זמנכם כרוב!

אני האדון של םטה סמכות הכפול, םטה הכח של קוף ניא — אבל ידי השמאלית היא ריקה, םשום שהרסתי עולם, & דבר לא ןשאר.

תדבק את הדפים מימין לשמאל ומלםעלה לםטה, ואז תביט!

ישנו הוד בשמי נסתר ומפואר, כמו שםש חצות היא הבן לנצח.

סוף המלים הוא המלה אבראכדברה.

לימוד ספר זה אסור. זה חכם להשמיד העתק זה לאחר הקריאה הראשונה.

מי שמתעלם עלשה זאת על אחריותו. הסכנות חמורות ביותר.

ממי שידון בתוכן הספר הזה כולם צריכים להתרחק, כמו ממוקד מגפה.

כל שאלה באשר לחוק תיושב רק על ידי פניה לכתבימי, כל אחד בשביל עצמו.