ספר אל או ההחק

האד! ההתגלמות של נוית.

החשיפה של להקת השמים.

כל איש וכל אשה הם כוכב.

כל מספר הוא אינסופי; אין כל הבדל.

עזור לי, הו לוחם האדון של תביי, בהתגלותי לפני בני אדם!

תהיה אתה חדית, המרכז הסודי שלי, לבי & לשוני!

הבט! הדבר מתגלה על ידי עיוז שליחו של הוור־פאר־קראת.

ההאבש נמצא בקו, ולא הקו בהאבש.

לכן סגוד להאבש, וראה את אורי ןשפך עליך!

על םשרתי להיות מלעטים & וסודיים: הם יםשלו ברבים & בידועים.

שוטים אלו שבני האדם םעריצים; גם האלים וגם הגברים שלהם הם שוטים.

תצאו, הו ילדים, מתחת לכוכבים, & תמלאו עצמכם באהבה!

אני נימצאת םעליכם ובתוככם. האקסטזה שלי קיימת בשלכם. אושרי הוא לראות את אושרכם.

מעל תכול השמים הםשובץ איר יקרות
הוא ההוד הערים של נוית;
היא רוכנת באקסטזה לןשק
את הלהטים הסודיים של חדית
הכדות המכונף, כחול הכוכבים,
שלי הם, הו אנק־אף־נא־חונסו!

כעת תדעו כי הכהן הנבחר & שליחו של החלל האינסופי הוא הנסיך־הכהן החיה; ובאשתו הנקראת אשת השני ניתן כל הכח. הם יאספו את ילדי אל קרב עדתם: הם יביאו את תהילת הכוכבים אל לבבת האדמים.

כי הוא לעולם השםש, והיא הירח. אך הלהבה הםעופפת הסודית שלי היא, ושלה אור הכוכבים הםשתפל.

אך אתם לא נבחרים כך.

בער על מצחיהם, הו נחש עוטה זוהר!

הו אשה שכחול השמים כסותה, רכני םעליהם!

המפתח לטקסים הוא במלה הסודית שמסרתי לו.

עבור האל והםעריץ אני כלום: הם לא רואים אותי. הם כנמצאים על פני האדמה; אני השמים, ואין כאן אלוהים אחר מלבדי, ואדוני חדית.

כעת, לכן, אתם מכירים אותי בשמי נוית, והוא בשמי הסודי שאמסור לו כאשר ידע אותי לבסוף. מאחר ואני החלל האינסופי, ואין סוף הכוכבים שבו, עשו גם אתם כך. אל תגבילו כלום! אל תבדילו בין דבר אחד & כל דבר אחר; מפני שמכך נובע כאב.

אך מי שמפיק מכך תועלת, הוא יהיה הראש לכולם!

אני נוית, ומלתי היא שש וחםשים.

חלק, הוסף, הכפל, והבן.

ואז אמר הנביא ועבד של היפהפה: מי אני, ומה יהיה הסימן? אז היא ענתה לו, רוכנת, להבה כחולה מרפרפת, נוגעת בכל, חודרת כל, ידיה הענוגות על פני האדמה השחורה, & גופה הגמיש מקושת עבור האהבה, ורגליה הרכות אינן פוץעות את הפרחים הקטנים: אתה יודע! והסימן יהיה האקסטזה שלי, תודעת הםשכיות הקיום, הימצאותו בכל מקום של גופי.

ואז ענה הכהן & אמר למלכת החלל, בןשקו למצחה הענוג, וטל אורה רחץ את כל גופו בבושם מתוק של זיעה: הו נוית, בת השמים האין סופית, לו יהי זה כך לעולם; שבני האדם ידברו עליך לא ךעל אחד אלא ךעל כלום; ומוטב שלא ידברו עליך כלל, מאחר ואת אין סופית!

אף אחד, ןשם האור, חלש & קוסם, מהכוכבים, ושניים.

כי אני מחולקת לםען האהבה, לםען סיכוי האיחוד.

זוהי יצירתו של העולם, שכאב החלוקה הוא ככלום, ושמחת ההתפרקות היא הכל.

אל תדאג בכלל לבני אדם שוטים אלו וצרותיהם! הם מרגישים םעט; מה שקיים, מתאזן על ידי שמחות חלשות; אך אתם הנבחרים שלי.

ציית לנביאי! עמד במבחנים של הידע שלי! חףש אותי בלבד! או אז חדוות האהבה שלי תגאל אותך מכל כאב. כך הדבר: אני ןשבע לכך בכיפת השמים של גופי; בלבי ולשוני הקדושים, בכל שאני יכולה לתת, בכל שאני רוצה מכולכם.

ואז שקע הכהן בטראנס עמוק או התעלפות, & אמר למלכת השמים; תכתיבי לנו את המבחנים, תכתיבי לנו את הטקסים; תכתיבי לנו את החוח!

אולם היא אמרה: את המבחנים איני מכתיבה: הטקסים יהיו חצי ידועים וחצי חסויים: החוק הוא עבור כולם.

זה שאתה כותב הוא ספר החוק בעל שלושה חלקים.

הסופר אנק־אף־נא־חונסו, הכהן של הנסיכים, לא ישנה ולו אות אחת בספר אז; אבל כדי למנוע אי הבנה, הוא יבאר אותו בעזרת חכמתו של רא־הוור־כו־ית.

גם המןטרות והלחשים; האובאה והוונגה; עבודת הםטה ועבודת החרב; את כל אלו הוא ילמד וילמד.

הוא חייב ללמד; אולם הוא יכול לעשות את המבחנים קשים.

הדבר של החוק הוא ‎Θελημα.

מי שקורה לנו טלמיתים לא עושה כל רע, אם רק יתבונן במלה מקרוב. מפני שיש בכך שלוש דרגות, הנזיר, המאהב ואיש האדמה. עשה כרצונך הוא כל החוק כולו.

מלת החטא היא הגבלה. הו אדם! אל תסרב לאישתך, אם היא רוצה! הו מאהב, אם ברצונך, עזוב! אין כל קשר שיכול לאחד את הנפרדים מלבד אהבה: כל היתר אינו אלא קללה. מכולל! מקולל יהיה לעולמים! גיהנום.

שזה יהיה מצב הרבים מוגבל ומאוס. כך עם כולכם, אין לכם כל זכות מלבד לעשות כרצונכם.

עשר זאת ואף אחד לא יגיד לא.

כי רצון טהור, שלא פייסתו התכלית, םשוחרר מתאוות התוצאה, הינו מלשלם בכל דרך.

המושלם והמושלם הם מושלם אחד ולא שתיים; לא, הם אף אחד!

כלום הוא מפתח סודי לחוק זה. היהודים קוראים לכך שישים ואחת; אני קורא לזה שמונה, שמונים, וארבע מאות & שמונה עשר.

אך החצי ברשותם: אחד על ידי אמנותך כך שהכל יעלם.

הנביא שלי הינו שוטה עם האחד, אחד, אחד שלו; האין הם השור, ולא אף אחד לפי הספר?

כל הטקסים, כל המבחנים, כל המלים והסימנים מבוטלים. רא־הוור־כוית עלה על כסא םשכנו במזרח בתקופת שוויון האלים; ואסר יהיה עם יסה, גם הם אחד. אך אין הם שייכים לי. אסר יהיה הםעריץ, יסה הסובלת; הוור בשמו הסודי וההדרו הוא האדון החונך.

ישנה מלה להגיד בקשר לםשימת המורה הרוחני. הבט! קיימים שלושה מבחנים בתוך אחד, והם עשויים להינתן בשלושה דרכים. הגס חייב לעבור דרך האש; המתוחכם יעמוד למבחן האיןטלקט, והנבחרים הןעלים יבחנו בגבוה ביותר. כל יש לך כוכב & כוכב, םערכת & מערכת; האחד לא צריך להכיר היטב את השני!

ישנם ארבעה שערים לארמון אחד; רצפת אותו ארמון עשויה מכסף וזהב; אבן תכלת & ישפה ישנם שם; וכל הבשמים הנדירים; יסמין & וורד, וסמלי המות. עליו להכנס בארבעת השערים בניפרד או בבת אחד; עליו לאמוד על רצפת הארמון. האם הוא לא ישקע? אמן. הו! לוחם, האם ישךע עבדך? אך יש אמץעים ויש אמץעים. לכך, תהיו יפים: לבשו כולכם בגדים יפים; אכלו מאכלים עשירים ושתו יינות מתוקים ויינות מותססים! כמו כן, מלאו את עצמכם באהבה כרצונכם, מתי, היכן ועם מי שברצונכם! אך תמיד לםעני.

אם לא כך יהיה הדבר; אם תבלבלו את סימני החלל, באומרכם: הם אחד; או באומרכם, הם רבים; אם הטקס לא תמיד יהיה לםעני: אז תצפו לדינו הנורא של רא־הוור־כוית!

זה יפיח חיים בעולם, העולם הקטן אחותי, לבי & לשוני, לה אני שולח ןשיקה זו. כמו כן, הו סיפר ונביא, למרות שאתה שייך לנסיכים, הדבר לא יקל עליך או יזכה אותך. אך שכרון החושים וחדוות האדמה יהיו שלך: תמיד לםעני! לםעני!

אל תשנה ולו צורת אות; אלא הבט! אתה, הו נביא, לא תביט בכל המסתורין הטמון בזאת.

ילדך יוצא חלצך, הוא יחזה בהם.

אל תצפה שיבוא מהמזרח, ולא מהםערב; כי הילד מגיע מבית שאין מצפים לו. אוום! כל המלים הם קדושות וכל הנביאים הם אמת; מלבד רק שהם מבינים םעט; פתור את חציה הראשון של הםשוואה, השאר את החצי השני כמו שהוא. אולם אצלך הכל נמצא באור הבהיר, וכמה, אך לא הכל, באפלה.

תקראו לי מתחת לכוכבים! אהבה היא החוק, אהבה תחת רצון. אל תניחו לשוטים לשגות באהבה; כי יש אהבה ויש שהבה. ישנה היונה וישנו הנחש. בחר כהלכה! הוא, נביאי, בחר, ביודעו את הוק המבצר ואת המסתורין הגדול של בית האלוהים.

כל אותיות אלה הישנות שבספרי נכונות הן; אולם ץ״ אינה הכוכב. גם זה סוד: נביאי יגלה זאת לחכמים.

אני םעניקה עינוגים שלא ניתן לשערם על פני האדמה: ודאות, לא אמונה, בעודנו בחיים, במות; שלווה שאין לתארה, מנוחה, שכרון חושים; ואיני דורשת כל קורבן.

הקטורת שלי עשויה םשרף עצים & גומי; ואין בה כל דם: םשום שםשערי עצי הנצח.

המספר שלי הוא 11, כמו מספרים של כל מי ששייך אלינו. הכוכב המחוםש, עם עגול במרכזו, & העיגול הוא אדום. הצבע שלי הוא שחור עבור העוורים, אך המביטים רואים כחול & זהב. כמו כן יש לי תהילה סודית עבור מי שאוהב אותי.

אך לאהוב אותי הוא הטוב ביותר מבין כל הדברים: אם תחת כוכבי הלילה במדבר אתם מדליקים את הקטורת שלי לםעני, קוראים לי בלב טהור, ובו שוכנת להבת הנחש, אתם תשהו קםעה בחיקי. עבור ןשיקה אחת תהיו מוכנים אז לתת הכל; אך מי שנותן ולו גם גרגר אבק אחד יאבד הכל בשעה ההיא. אתם תאגרו סחורות ומלאי של ןשים ותבלינים; תענדו תךשיטים יקרים; אתם תעלו על אומות הארץ בהוד & גאווה, אך תמיד באהבה אלי, וכך תגיעו לשמחתי. אני מצווה לכם בתשוקה לעמוד בפני בגלימה יחידה, וראש מקושת יקר. אני אוהבת אתכם! אני עורגת אליכם! חיוורים או צבעי ארגמן, חסוים או חושניים, אני שכולי תענוגות וארגמן, ושכרון במובן העמוק ביותר, םשתוקקת אליכם. הרכיבו כנפיכם, רהעלו את ההוד המכורבל שבתוככם: בואו אלי!

בכל פגישותי עמכם הכוהנת תגיד — ועיניה יבערו בתשוקה בעודה עומדת ערומה ומלאת שמחה במקדשי הסודי — לםעני! לםעני! םעוררת בכולם את להבת הלבבות עם שיר האהבה שלה.

תשירו את שיר האהבה הלוהט לםעני! תשרפו בשמים לםעני! תלבשו תךשיטים לםעני! תשתו לםעני, כי אני אוהבת אותכם! אני אוהבת אותכם!

אני בתה תכולת העףעפיים של השקיעה; אני הזוהר העירום של שמי הלילה החושניים.

לםעני! לםעני!

התגלמות של נוית היא בסופה.